דניאל גבאי

טוען רבני הינו אדם שהוסמך לייצג בעלי דין בפני בתי הדין הרבניים לאחר עמידה במבחנים מטעם הנהלת בתי הדין. כאן אני חייב לציין נקודה חשובה. ההסמכה כשרה ותקפה רק לאחר שקיבל אותו אדם אישור מטעם נשיא בית הדין הרבני הגדול.

ראשית נקדים ונציין, עו"ד מוסמך לייצג בעלי דין בבתי המשפט לדיני משפחה  ובבתי הדין הרבני.  מנגד, טוען רבני – שקיבל כאמור הסמכה מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים  ואישור מטעם נשיא בית הדין הרבני הגדול – רשאי לייצג בעלי דין רק  בפני בתי הדין הרבניים. לכן, ככל שהדיונים מתנהלים בפני בית הדין הרבני שבהם עוסקים בענייני נישואין וגירושין בהתאם לדין תורה, כך גוברת החשיבות הרבה להיות מיוצג על ידי טוען רבני שכל התמחותו, הינה, בהתאם להשקפת עולמם ודרכי הפסיקה של הדיינים שיושבים בדין.

תביעות אלו, מאחר שעל פי החוק נידונות אך ורק על פי דין תורה, יוגשו לבית הדין הרבני בלבד. ולכן ישנה חשיבות רבה בבחירת הייצוג. מצב עניינים זה רק מדגיש את היתרון והחשיבות שיש לייצוג על ידי אדם הבקיא היטב בהלכות אלו.

תביעות אלו ניתן להגיש הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה. ואולם, במידה ואחד מבני הזוג הקדים להגיש (בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014) תביעה בעניינים אלו באחת משתי ערכאות אלו, התביעה כולה תתנהל באותו מקום שהוגשה התביעה לראשונה.

היה ויש הסכמה בין בני הזוג, ניתן להגיש תביעה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה. ואולם במידה ואין הסכמה בדבר זה בין בני הזוג, מאחר וישנן החלטות סותרות בסוגיה זו (בין בתי הדין לבתי המשפט) החל משנת 2019 שבה ניתנה החלטה בבע"מ 7628/17 האם ניתן לכרוך תביעות אלה לתביעת גירושין ולהגישן לבית הדין הרבני, נכון למועד זה (2022) אין תשובה החלטית לשאלה זו עד שתתקבל החלטת בג"ץ בעניין זה.

מאחר שעל פי החוק, ענייני נישואין וגירושין של יהודיים במדינת ישראל, מתנהלים אך ורק על פי ההלכה היהודית, לכן, הסמכות הבלעדית לדון בעניין זה היא נתונה לבית הדין הרבני בלבד. ומכאן עולה חשיבות רבה ביותר  לקבלת ייצוג על ידי טוען רבני שבקיא בהלכה היהודית בנושא זה של "עילות גירושין".

לא. בי"ד ידון בטענות של בני הזוג בהתאם להלכה היהודית, ורק על פי כללי ההלכה יינתן פסק דין. לכן חשוב להגיע מוכנים לקראת הדיון עם הטענות שיש בידך ולבסס אותן בהתאם להלכה היהודית. הכנה מעמיקה ומנומקת היטב תסייע לכוון את דייני בית הדין להכרעה ולפסיקה הנכונה: האם לדחות את התביעה ולהחזיר את הצדדים לשלום בית או להורות לצדדים שעליהם להתגרש.

באופן עקרוני אישה נשואה זכאית לקבל מבעלה מזונות ומדור ובכללם "מדור ספציפי". ואולם ישנן פעמים שהאישה תפסיד את זכאותה לדברים אלו, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו. לדוגמא: אישה שמרדה בבעלה מפסידה מזונות. מה הכוונה "במורדת"? לא מקיימת יחסי אישות… לא מבצעת את מטלות הבית…. דוגמא נוספת? אשה שעזבה את הבית ללא כל סיבה. כך למשל כשהאישה עובדת יכול הבעל לטעון "צאי מעשה ידיך במזונותיך".

תביעה בעניין הכתובה, הינה בהתאם להלכה היהודית בלבד. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי קיימים פרמטרים רבים ומורכבים על פיהם קובעים הדיינים מתי האישה תהייה זכאית לגבות את כתובתה ומתי תפסיד את כתובתה. ככל שהמקרה סבוך ומורכב כך עולה החשיבות וגובר הצורך להתייעץ עם טוען רבני מנוסה שמבין היטב בנושא זה.

בהתאם להחלטת בג"ץ "הלכת בבלי" וחוק יחסי ממון, ענייני הרכוש בין בני זוג אינם חלק מענייני נישואין והגירושין שעליהם חל הדין הדתי. ולכן בית הדין הרבני מחויב לפסוק לפי הדין האזרחי עניין החלת חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון. הסייג היחיד במקרה זה הוא – אלא אם כן בני הזוג סכימו במפורש לדון בסוגיה בהתאם לדין הדתי. שוב לציין, ככל שבית הדין יהא סבור, שהאישה קיבלה כספים מהרכוש המשותף בניגוד להלכה, אפשרותו לקזז לה כספים אלו מדמי הכתובה. זאת, בהנחה שהאישה תהיה זכאית לגבות את כתובה. מורכבות העניין ממחישה את החשיבות הרבה שיש לייחס וכובד הראש שיש להעניק בחירת אסטרטגיה לניהול התיק. אחר שככל שבית הדין יהיה סבור שהאישה קיבלה כספים מהרכוש בניגוד להלכה בית הדין יקזז כום זה מהמגיע לה מכתובתה.

כן, במצבים מסוימים, האישה יכולה לקבל גם מחצית מהרכוש וגם לזכות בכתובה.

ואולם בבתי הדין הרבניים נהוג לציין ש"אין כפל מבצעים", ולכן חשוב לתכנן עוד קודם תחילת הליך הגירושין להיכן עדיף להגיש את תביעת חלוקת הרכוש.

מאחר שככל שבית הדין יהיה סבור שהאישה קיבלה כספים מהרכוש בניגוד להלכה בית הדין יקוזז סכום זה מהמגיע לה מכתובתה.

ולכן סוף מעשה במחשבה תחילה, וקודם הגשת התביעה חשוב לקבל ייעוץ הילכתי ומשפטי בעניין זה מטוען רבני לגירושין שבקיא בפסיקות בתי הדין הרבניים בעניין זה.

תחילה יש להקדים ולציין, בעבר נושא זה היה קרוי  "משמורת ילדים",  ואולם בשנים האחרונות בפרט בבתי משפט נהוג לציין זאת בשם חלוקת "זמני שהות" / "הסדרי שהות" ( לשעבר הסדרי ראיה ). מאחר שהגדרה זו מדויקת יותר, כיוון ש"אחריות הורית משותפת" של הילדים הינה בחזקת שני ההורים, גם אם בית הדין יפסוק שזמני השהות לא יהיו שווים. ולכן זו ההגדרה המכובדת והנכונה יותר. (בבתי הדין הרבניים, עדיין קיימת התופעה להגדיר את ההורה אצלו שוהים הילדים רוב הזמן בשם "משמורן". ואילו אצל ההורה השני  נקבעים זמני שהות. ואולם גם בבתי הדין ההחלטות לגבי הילדים מקום מגורים טיפולים רפואיים וכד', יש לקבלם בהסכמת שני ההורים או ע"י בית הדין בהתאם לטובת הילד וללא קשר מיהו ההורה המשמורן).

חשוב לציין, כל עניין הקשור לילדים, נחשב, ולא בכדי  כאחד מהרכיבים הכי רגישים בהליך הגירושין. ולכן ככל שההורים יגיעו להסכמות משותפות מתוך ראייה והבנת טובת הילדים, וזה יאושר בידי בית הדין או בית המשפט לאחר שיבחן שטובת הילדים לא נפגעה, דבר זה יטיב הן להורים והן לילדים וימנע הכפשות מיותרות בין הצדדים.

ואולם, ככל שלא תהייה הסכמה בין ההורים בעניין זמני השהות של הילדים, בית הדין יצטרך לדון בדבר, והחלטתו תינתן בהתאם לטובת הילד.

בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 החובה והזכות לדאוג לצרכי הילדים הינה חובה שווה בן ההורים "אחריות הורית משותפת", ולכן ההחלטה חייבת להתקבל בהסכמה, גם אם זמני השהות אינם שווים. וככל שאין הסכמה בין ההורים, בית הדין יחליט בדבר בהתאם לטובת הילד.

משמורת משפטית –  ובהגדרתה כ"אחריות הורית משותפת" – הינה מונח שכולל עניינים כמו: חינוך הילדים, מקום המגורים,  ענייני רפואה וכד'. לכן, הכלל הוא שההורים חייבים לקבל הסכמה משותפת בנוגע ל"אחריות ההורית המשותפת" גם אם חלוקת זמני השהות איננה שווה. הכלל הנהוג לגבי הסכמה משותפת אינו תקף במידה ויש החלטה שיפוטית הקובעת אחרת בהתאם לטובת הילד והתנהלות ההורים.

בהתאם לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 כל עוד האמור הוא לגבי בני זוג יהודים החיוב הינו בהתאם להלכה (הדין האישי). ולכך בעבר האב היה מחויב באופן אבסולוטי לזון את ילדיו עד גיל 18 על פי צורכי הילדים, ולאחר גיל 18 עד 21 שליש מדמי המזונות שנפסק.

ואולם בשנת 2017 ניתנה הלכה חדשה "בבע"מ 919/15", על פיה כאשר הילדים מעל גיל 6 שני ההורים חייבים במזונות הילדים מדין צדקה. לכן, בקביעת דמי מזונות הילדים מוטל על בית המשפט לחשב, את ההכנסות הפנויות של ההורים, ובהתאם לצורכי הילדים וזמני השהות, יש לקבוע את השתתפות ההורים בתשלום דמי המזונות.

והנה נכון למועד זה (2022), הונחה עתירה לבג"ץ בעניין זה נגד בתי הדין הרבניים, שבה נטען שבתי הדין הרבניים אינם פוסקים בהתאם לבע"מ 919/15.

בפסיקה נקבע, שעל האב להשתתף בדמי המדור, על פי הסדר הבא: כאשר יש ילד אחד  30% מדמי המדור, ובשני ילדים 40%, ובעבור 3 ילדים ואילך 50%.

מומלץ מאד להתייעץ בהקדם האפשרי עם טוען רבני ולבחון היטב את פסק הדין בהתאם להלכה ולחוק וככל שבית הדין האזורי טעה בהלכה או בקביעת בעובדות של המקרה – זכותך להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול לערעורים שבירושלים בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.